מבנה כפרי מואר, ציוד הקלטה מחכה
"איך את מרגישה היום?"את מתיישבת, והשאלה הראשונה היא פשוטה. אין משימה ואין מבחן. מדברים על מה שעובר עלייך, בקצב שלך, עד שהגוף מבין שאפשר להוריד את המשמר ולהיות פה באמת.
בתוך הסשן
שעה וחצי עם הקול שלך
מה קורה מהרגע שאת נכנסת למבנה הכפרי המואר ועד שאת יוצאת עם הקלטה ביד.
צליל ראשון, קצת ביישני, ואז עוד אחד
"אני לא יודעת לשיר"את לא צריכה לדעת. הקול יוצא כמו שהוא: רועד, שקט, חזק, מפתיע. לפעמים זו מילה, לפעמים שיר, לפעמים רק נשיפה עם צליל. הכל נכון, והכל מוקלט.
ההקלטה מתנגנת, ואת שומעת את עצמך
"זו אני?"פתאום הקול שלך מגיע מבחוץ. את שומעת בו דברים שלא שמעת מבפנים: עייפות, אומץ, רוך. ואת שואלת את עצמך אם את אוהבת את מה שאת שומעת, ואם תרצי להקליט שוב.
