אתם מדברים, אני מקשיב
אין שאלון ואין תבנית. אתם מספרים על העבודה כמו לחבר, אני מקליט, ומהדיבור הזה נבנים המשפטים. הידע כבר בפנים, צריך רק להוציא אותו.
אתם מדברים על העבודה כמו עם חבר, ואני מקליט. בסוף אתם קוראים משפט על המסך, והכתפיים יורדות, כי זה נשמע כמוכם.
שעה אחת. אתם נכנסים מתנצלים ויוצאים עם המשפטים שלכם כתובים.
"אני יודעת שאני מפגרת בטכנולוגיה"
אתם פותחים בהתנצלות. אני לא ממש מבין בזה, בטח אתה שומע את זה כל היום. אני לא מתקן אתכם ולא מרגיע. אני רק שואל שאלה אחת על העבודה עצמה, ומחכה.
"מה אתם רואים אצל אנשים שאף אחד אחר לא רואה"
אתם מתחילים לספר מה קורה בחדר. הקצב משתנה. הידיים זזות. פתאום אתם לא מסבירים, אתם פשוט מספרים. זה הרגע שבו הטקסט האמיתי של האתר שלכם נאמר בקול, בלי שתשימו לב.
"אתם שומעים מה אמרתם עכשיו? זה הטקסט"
יש רגע של שקט בחדר. אתם מסתכלים עליי כאילו רימיתי אתכם. ואז מגיעה השאלה שכולם שואלים כאן, רגע, זה מותר? זה מספיק? כן. זה מספיק, וזה תמיד היה מספיק, גם קודם.
זה לא סרטון ולא הסבר. געו במסך והחזיקו, ותראו את הגלים יוצאים מהאצבע שלכם החוצה. כל עוד אתם מחזיקים, זה ממשיך לצאת. כשתעזבו, זה ישקוט לאט.
שימו לב שהרעש בדף נרגע דווקא כשמשפט אחד נשמע ברור, בלי שהגבהתם את הקול.
אתם מדברים, אני מקשיב, וזה חוזר אליכם בשפה שלכם
רגע, זה מותר? זה באמת מספיק?מה שנאמר בשיחה
אין שאלון ואין תבנית. אתם מספרים על העבודה כמו לחבר, אני מקליט, ומהדיבור הזה נבנים המשפטים. הידע כבר בפנים, צריך רק להוציא אותו.
אני בונה מערכות AI כבר שנים, וזה בדיוק למה אני יודע איפה הן לא שייכות. הן מקצרות עבודה. הן לא מחליפות את הקול שלכם באף שלב.
אם יצא טקסט שנשמע גנרי או קר, הוא נמחק בלי דיון. זה קריטריון פסילה, לא ויכוח. עדיף עמוד קצר שהוא אתם מעל עמוד מלוטש של מישהו אחר.
תלחצו על מה שאתם אומרים לעצמכם לפני שאתם פותחים את המסך, ותראו מה אני עונה.
אפשר להתחיל בשיחה אחת ואפשר בחודש של בנייה. שתי הדרכים מתחילות מאותו מקום, מהדיבור שלכם.
אנחנו יושבים, אתם מדברים על העבודה כמו עם חבר, ואני מקליט ומתרגם. מתוך זה נבנים עמוד עליי, תיאור השירותים והמשפטים הראשונים שאנשים רואים.
פגישה אחת, שעה, בלי מצגות ובלי מונחים. אתם מספרים מה אתם עושים ואיפה נשרף לכם הזמן, ואני מראה איפה טכנולוגיה תעזור ואיפה היא סתם תפריע.
בפעם הראשונה מישהו הסתכל על העבודה שלי ולא ניסה למכור לי להיות מישהי אחרת.יעל ב׳
תוך שבוע הפסקתי לדחות את זה. פשוט התיישבתי ועשיתי.אורי ש׳

אני בונה מערכות AI, קוד ואוטומציות. במקביל, האנשים הכי קרובים לליבי הם מטפלים, מורים ויוצרים, אנשים שעובדים עם נשמה ומרגישים שהעולם הדיגיטלי הוא לא שלהם.
ראיתי שוב ושוב את אותה סצנה: אדם עם מתנה אמיתית ביד, ואתר שאף אחד לא מגיע אליו. בשלב מסוים הפסקתי לראות בזה בעיה טכנית והתחלתי לראות בזה בעיה של שפה.
זה החשש שכולם מביאים, ולכן הוא הכלל הראשון כאן. אם משהו יוצא ולא נשמע כמוכם, זורקים אותו. זה קריטריון פסילה, לא ויכוח.
לא. אני לא כותב במקומכם ולא הוא. אתם מדברים, אני מקשיב, וזה חוזר אליכם בשפה שלכם. הכלי מאיץ את העבודה, הוא לא הקול.
אין שאלה טיפשית, אף פעם לא הייתה. מי שמרגיש טיפש מול טכנולוגיה זה בדרך כלל סימן שמישהו הסביר לו רע, לא שהוא לא מבין.
לא צריך להכין כלום. אתם מגיעים ומדברים על העבודה. הטקסט נמצא בתוך מה שאתם מספרים, לא בקובץ שתכתבו בלילה לפני.
כתבו לי בוואטסאפ בשתי שורות, במילים שלכם, מה אתם עושים ואיפה נתקעתם. לא צריך לנסח את זה יפה.