אתם מדברים אליי כמו מול פקיד
"אני יודעת שאני מפגרת בטכנולוגיה"אתם פותחים בהתנצלות. אני לא ממש מבין בזה, בטח אתה שומע את זה כל היום. אני לא מתקן אתכם ולא מרגיע. אני רק שואל שאלה אחת על העבודה עצמה, ומחכה.
שעה
מה קורה בזמן שאתם מדברים
שעה אחת. אתם נכנסים מתנצלים ויוצאים עם המשפטים שלכם כתובים.
אתם מפסיקים להתנצל ומתחילים פשוט לספר
"מה אתם רואים אצל אנשים שאף אחד אחר לא רואה"אתם מתחילים לספר מה קורה בחדר. הקצב משתנה. הידיים זזות. פתאום אתם לא מסבירים, אתם פשוט מספרים. זה הרגע שבו הטקסט האמיתי של האתר שלכם נאמר בקול, בלי שתשימו לב.
אני עוצר אתכם בדיוק באמצע המשפט
"אתם שומעים מה אמרתם עכשיו? זה הטקסט"יש רגע של שקט בחדר. אתם מסתכלים עליי כאילו רימיתי אתכם. ואז מגיעה השאלה שכולם שואלים כאן, רגע, זה מותר? זה מספיק? כן. זה מספיק, וזה תמיד היה מספיק, גם קודם.
